פייגלין לא מוכן לשייך את התנועה החדשה שלו לימין. המפלגה דוגלת בכלכלה חופשית, הורדת מסים, ביטול התערבות המדינה בחיי האזרחים. היא קוראת לעידוד הגירה ערבית, שליטה בהר הבית, סיפוח של יהודה, שומרון ועזה. ז"א גם בתחום הכלכלי וגם התחום המדיני היא ימין מובהק, גם לפי מילון המושגים המקובל בעולם וגם לפי החלוקה המקובלת זה עשרות שנים בארץ. הרבה יותר ימינה מכל המפלגות המיוצגות בכנסת הנוכחית. אז למה ההתעקשות הזאת על ריחוק שווה משמאל ומימין? נראה שיש לזה 2 סיבות עיקריות:
א)הרצון לשמור על התומכים השמאלניים, על אלה שנמשכים לרעיון של לגליזציה ולחלום על חרות בכל תחומי החיים,
ב)התקווה לחקות את הצלחתן של מפלגות המרכז הרבות שקמות לפני כמעט כל בחירות וגורפות בניסיון הראשון לא מעט קולות, הדוגמאות האחרונות - לפיד וכחלון.
אכן, יש בזה היגיון אלקטורלי מסוים, חלק מאנשי השמאל והמרכז יכולים להימשך להצעות המפתות מבחינתם ולהעלים עין מתחומים אחרים. אבל נראה שלא יהיו הרבה אנשים כאלה. מפלגה עם עמדות כל כך ברורות ו"קיצוניות" לא תוכל לטאטא אותן מתחת לשטיח ולהערים על מאות אלפיי מצביעים, מה גם שלא תהנה מתקשורת מלטפת. ומצד שני, הנייטרליות הזאת ואולי גם סירוב לגלות מראש עמדה בנוגע לזהות השותפים אחרי הבחירות תרתיע הרבה תומכים פוטנציאליים ימניים.