Binyamin Lachkar :מאת
המסתננים הם הבעיה הקטנה שלנו
קצת ארוך ומסובך אבל חשוב מאוד:
בין 2009 ל- 2017, רק 53% מכל האנשים שעלו או היגרו והתאזרחו בישראל, היו יהודיים. סך כל העולים והמהגרים המתאזרחים לישראל היה 211,000 איש אולם רק 112,000 מהם היו יהודיים. וזה אפילו לא כולל את הגירת העבודה והמסתננים.
באותו זמן, עשרות אלפי יהודים בצרפת ובמקומות אחרים מתחננים שיעזרו להעלותם לארץ כי הם תקועים במדינתם מסיבות שונות – אי הכרה בתארים, תלות ברווחה, בעיות שונות – והממשלה לא עושה שום מאמץ לסייע.
על פי הנתונים שפורסמו על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ״ס) לקראת השנה החדשה, שיעור היהודים באוכלוסייה ירד בשנה האחרונה מ- 74.6% ל- 74.4%. אך בניגוד למה שניתן לחשוב, ירידה זו אינה נובעת מגידול באוכלוסייה הערבית אלא מהגידול באוכלוסיית ה״אחרים״, תושבי ישראל שאינם יהודים או ערבים, רובם גם ״חסרי דת״, שגדלו מ- 4.5% ל- 4.7% מהאוכלוסייה הישראלית, ומהווים עכשיו כ- 418,000 אנשים.
על פניו אלה דברים מפתיעים. ה״אחרים״, שברובם הגדול הם עולים מברית המוצעות לשעבר שאינם יהודים על פי חוקי מדינת ישראל, עושים הרבה פחות ילדים מהממוצע (פריון של 1.6 לאישה לעומת 3.1 אצל היהודים, וכ- 3% מכל הלידות), ומהווים כ- 20% מהיורדים, הרבה מעבר שיעורים באוכלוסייה. כך שהם לא אמורים לגדול בקצב מואץ אם בכלל. אך בפועל מספרם עולה במהירות גדולה, בפרט בשנים האחרונות, עם גידול של כ-4-5% בשנה, 15-20,000 אנשים. איך זה יכול להיות?
קודם כל כמה הבהרות:
הלמ״ס סופרת אך ורק אזרחים ותושבי קבע באוכלוסיית ישראל. הזרים אינם כלולים במספרים הנידונים כאן, כלומר, זה לא כולל את המסתננים או העובדים הזרים. כך שהם לא הסיבה לגידול באוכלוסיית ה״אחרים״. המשמעות האמיתית היא ששיעורם של היהודים בקרב כלל אוכלוסיית ישראל הוא נמוך יותר מ- 74.4%, באזור 72%.
דבר שני, מדובר באנשים שאינם יהודים על פי חוקי מדינת ישראל שנקבעו על ידי הכנסת ובג״ץ, לא על ידי הרבנות הראשית. האנשים שהרבנות מסרבת להכיר כיהודיים הם אנשים שכן מוכרים כיהודים על ידי המדינה מלכתחילה. כאן מדובר, בין השאר, באנשים שהם בן/בת או נכד/ה של יהודי ובני זוגם וילדיהם הקטינים. כלומר איש לא טוען שהם יהודים. חלקם ממוצא יהודי, חלקם בכלל לא. חלקם מזדהים כיהודים ומעוניינים להתגייר בצורה זו או אחרת, חלקם, למעשה הרוב על פי המחקרים המעטים שבדקו את הסוגיה, אינם רואים את עצמם יהודים ואינם מעוניינים להיות חלק מהעם היהודי.
על פי נתוני הלמ״ס המקור העיקרי של הגידול באוכלוסיית האחרים הוא אכן העלייה. למשל כ- 40% מהעולים בשנת 2017, 12,000 מתוך 30,000 לא היו יהודיים, רובם הגדול ״חסרי דת״, ומיעוט קטן נוצריים או מוסלמים מוצהרים (בפועל יכול להיות שמספר הנוצרים או מוסלמיים גדול יותר אבל הם בחרו לא להציג את עצמם כך לרשויות). על פי שיחה שקיימתי עם המדען הראשי של משרד הקליטה, פרופ׳ זאב חנין, בשנת 2016, כמעט כל העולים הלא יהודיים מגיעים מברית המועצות לשעבר. מאחר והם מהווים כ60% מהעולים בשנת 2017, המשמעות היא ששני שליש מהעולים מברית המועצות לשעבר שעלו בשנים האחרונות אינם יהודים.
דבר שלישי, קיים הבדל בין ״האחרים״ ל״חסרי דת״. האחרים מתייחסים לכל מי שאינו שייך ללאום מוכר, יהודי, ערבי, צ׳רקסי וכו, אך חלקם מזדהים כנוצרים או מוסלמים. לכן בעוד שהאחרים מהווים ב2018 כ- 418,000 איש, חסרי הדת הם ״רק״ כ360,000.
בנוסף לעלייה הלא יהודית, אוכלוסיית ה״אחרים״ גדלת בעקבות התאזרחות של זרים, בדרך כלל דרך נישואים. וזה אל כולל את תופעת ההגירה המוסלמית הערבית שנספרת בתוך האוכלוסיה הערבית המוסלמית. על פי נתוני הלמ״ס, ההגירה המוסלמית המתאזרחת לישראל מגיעה ל 9,300 אנשים בין 2009 ל- 2017 (ועוד 1,100 עולים מוסלמים). אך גם ישראלים יהודים, נוצרים או חסרי דת מתחתנים עם אזרחים זרים ומביאים אותם לארץ – סך הכל קרוב ל- 13,000 איש בין 2009 ל-2017. באותו זמן מאזן ההגירה של האזרחים היהודיים (לא כולל עולים) היה שלילי ועמד על 48,000, נמוך יותר מבשנים הקודמות יש לציין.
בין 2009 ל- 2017, סך כל העולים והמהגרים המתאזרחים לישראל היה 211,000 איש ורק 112,000 מהם, 53%, היו יהודיים. מכלי שאמור לחזק את הרוב היהודי, העלייה וההגירה הפכו לנשק שמערער עליו.
לאור הנתונים הללו נשאלת השאלה למה מדינת ישראל ממשיכה להשקיע משאבים כדי להעלות לארץ אנשים שאינם יהודיים. כשחוק השבות נחקק ב- 1950 הוא נועד ליהודים בלבד. בשנת 1970 הוסיפו את סעיף הנכד שמאפשר לכל מי שיש לו לפחות סבא יהודי לעלות, אך הכוונה הייתה אז שאסור שיהודי לא יעלה כי הנכדים שלו לא יכולים. אין זה המצב כעת. אותם נכדים של יהודים אינם עולים עם בני המשפחה היהודיים אשר לעיתים קרובות אינם קיימים יותר. הם עולים עם בני המשפחה הלא יהודיים כגון בני זוגם.
כמובן אסור למנוע מאנשים להתחתן עם בחירי ליבם, אבל אין סיבה להמשיך לעודד עלייה, עם כל המשתמע מכך, של אנשים שהזיקה שלהם לעם היהודי מוטלת בספק. השלב הראשון הוא להפסיק כל פעולה של עידוד עלייה במדינות ברית המועצות כלפי האנשים שאינם יהודיים. השלב השני הוא שינוי חוק השבות על מנת לצמצמו ליהודיים וילדיהם. לאור המימדים של תופעת נישואי התערובת במערב, מספר זכאי העלייה גדול פי שניים ממספר היהודים בגולה. זה נכון שלרובם הגדול אין שום סיבה לרצות לבוא לכאן אבל אי אפשר לחזות את העתיד ועדיף לטפל בבעיה הפוטנציאלית כבר עכשיו.
ועוד הערה