הימין המזויף ותומכיו

[Mikhael]

**כשלון ושמו איילת שקד**

כל מה שאיילת שקד הייתה צריכה להעביר זה מועמד אחד! אחד! שלא חושב כמו האחרים בבית המשפט העליון, שיש לו מחשבה עצמאית ומסוגל לנסח טיעון אינטלגנטי נגד ההפיכה החוקתית של אהרן ברק.

לא זה לא היה משנה את התמונה הכללית, בכלל לא. אבל זה היה מוכיח לנו שבמקום שבו מישהו מתעקש אפשר להשיג תוצאות וגם אם התהליך יהיה ארוך יום אחד נגיע למצב של מדינה נורמאלית שבה לבעלי השקפת עולם שמרנית יש ייצוג שהולם את מספרם באוכלוסייה בבית המשפט העליון.

אחד מתוך ארבעה זה כל מה שאיילת שקד הייתה צריכה. ואם הייתה מתעקשת הייתה מקבלת את זה. והיא פישלה את זה. מינתה אמנם שניים מהמגזר שלה אבל אף אחד מהם איננו בעל אג'נדה, ולא התבטא מעולם באופן החורג מהזרם הפרוגרסיבי הכללי. הזדמנות פז שנבעטה לפח הזבל של ההסטוריה בחלמאות של מישהי שמגלמת פוליטיקאית שחושבת איך לשנות מציאות, אבל בפועל היא לא יותר מקריקטורה של כזו ואזכיר שוב שאפילו את המנכל"ית של ציפי לבני לא טרחה להחליף.

בחייאת איילת נכשלת במשימה המהותית היחידה שהוטלה עלייך. פשוט תניחי את המפתחות ולכי הביתה.

[Mikhael]

שרת המשפטים סבורה, כי מילוי בית המשפט העליון על-ידי ילדים טובים בני עקיבא ישנה פה משהו. לא, כבוד השרה, הפרקליטות מלאה בילדים טובים בני עקיבא - משהו השתנה? כדי לשנות את בית המשפט העליון "מבפנים" צריך למנות לשם כמה ילדים רעים, כאלה שיודעים לצעוק על המערכת, במוצהר לא חושבים כמו כולם ולא חוששים לפרסם את העובדה שהם לא חושבים כמו כולם. אבל זה כבר חורג מדרך הפעולה המפד"לניקית הטיפוסית.

[Mikhael]

ברוך מרזל על מינוי השופטים: "מעט מדי ומאוחר מדי, על מה החגיגות?"

[Mikhael]

מי זה ג'ורג' קרא

[Mikhael]

האוצר אוסר על זירות סוחר ישראליות להציע אופציות בינאריות למשקיעים בחו”ל
פגיעה חמורה בחופש העיסוק

[Mikhael]

"רשימת הישגים" שפרסם השר בנט בפייסבוק כוללת שורה של מינויים בעייתיים והחלטות מזיקות, ובעיקר צעדים בנאליים שכל שר מבצע במשרדו בשגרה. את השינויים שמערכת החינוך זקוקה להם לא תמצאו שם

[Mikhael]

שר הביטחון אביגדור ליברמן, שבשבתו באופוזיציה אמר כי מדובר "באחד המאבקים החשובים שמדינת ישראל צריכה לנהל", מאמץ את המדיניות הפשרנית כלפי הפלסטינים של קודמו משה יעלון - ומשרד הביטחון ימליץ להרוס רק 17 מבנים מתוך 30

[Mikhael]

ח"כ בצלאל סמוטריץ' תוקף את ההחלטה של משרד החינוך לתקצב מפגשים שמטרתם להסביר לתלמידים ולצוות החינוכי שתופעת הלהט"בים איננה סטייה או מחלה, וקורא ליו"ר מפלגתו ושר החינוך נפתלי בנט לבטל את התקצוב. הנה דבריו המלאים של ח"כ סמוטריץ':

"אין לי אלא להצר על כך שמשרד החינוך נכנע לרוחות הרעות שמנשבות בחברה הישראלית ופוגעות בערכי המשפחה, שהם מאבני היסוד הבסיסיות ביותר של עם ישראל. מערכת החינוך במדינה היהודית צריכה לחנך לערכים יהודיים ולא לערכים שמנוגדים להם במאה ושמונים מעלות. הגיע הזמן שנפסיק להתבייש בעולם הערכים היהודי והנצחי שלנו ולהיכנע לאופנות חולפות, גם אם הן ארוזות בעטיפה נוצצת ו"נאורה". אין שום דבר מתקדם ושום דבר נאור בהחרבת מוסד המשפחה ובפגיעה בקדושת התא המשפחתי. קשה לברוח מהתחושה שה'הסברה' המדוברת היא חלק מהניסיונות שנעשים בשנים האחרונות להעניק לגיטימציה לאורח החיים הזה, לגיטימציה שעלולה להעצים את מימדי התופעה ואת הנזקים הערכיים והחברתיים שהיא גורמת. לא ראוי גם לנצל את העובדה שתלמידי בתי הספר הם "קהל שבוי" ולהחדיר להם דרך מערכת החינוך ערכים מעוותים שהם לכל הפחות שנויים במחלוקת. אני קורא לשר החינוך לבטל את התקצוב האמור ולהגביר באופן משמעותי את החינוך לערכי המשפחה והצניעות במערכת החינוך.

[Mikhael]

הרבה תומכי ליכוד אומרים דברים לא הגיוניים. הם מגנים את השמאל על תמיכתו בהקמת מדינה פלסטינית ולא אומרים מילה נגד ראש מפלגתם הקורא להקמתה. הם נגד נסיגה מעזה ותומכים בנסיגה מסיני. הם מעריצים מנהיגים של הליכוד, מגנים אותם על מעבר מפלגה אחרת ושוב אוהבים אותם כשהם חוזרים לליכוד( לדוגמא הנגבי) בלי שהמנהיגים יצטרכו לשנות משהו בהשקפתם, כאילו שמדובר בשחקני כדורגל שמחליפים קבוצות. הם צוחקים על האיום הדמוגרפי, אבל מקבלים אי-החלת הריבונות על יהודה ושומרון. הם קוראים להצביע למפלגה גדולה בטענה כי רק כך אפשר להשפיע על הנעשה במדינה, מה שלא מונע מהם לטעון בהזדמנויות אחרות שלמפלגות קטנות יש יותר מדי השפעה.

[Mikhael]

בועז העצני בפוסט חדש: אסור להאמין לנתניהו

בחירות 1999 התנהלו בשיטת הפתק הכפול – למפלגה ולראשות הממשלה. המועמדים היו
ראש הממשלה בנימין נתניהו שממשלתו נפלה, מול אהוד ברק.
יצחק שמיר, שקדם לנתניהו כראש ממשלה מהליכוד, הטיל בבחירות פתק "ליכוד",
ולראשות הממשלה הטיל פתק ריק, כי סירב לתמוך ב"מלאך החבלה" כפי שכינה את נתניהו.
מה דחף את שמיר לקיצוניות הזו? נתניהו מסר את חברון ליאסר ערפאת לאחר שלחץ את
ידו ואמר לו "אני רואה בך ידיד ושותף", מסר בהמשך עוד 13% משטחי יש"ע בהסכמי "וואי",
ניהל מו"מ על מסירת הגולן (אח"כ התפרסם שהאוצר החל לחשב עלויות פיצויים לתושבים),
סיבך את הבניה ביו"ש בתקנה שהנהיג שמתנה פרוייקטים של בניה בחמש חתימות שר הביטחון,
וכך איבד את תמיכת הימין, ואת כסאו.

נתניהו פרש, ובהמשך חזר לפוליטיקה, ולסורו. הוא העניק תמיכה מכרעת להתנתקות,
ופרש מהממשלה שבוע לפני ביצועה, כשהיה מובטח שהיא לא תיעצר, וכך ניסה, והצליח,
להרוויח מכל העולמות, להיות גם בעד וגם נגד.

אל כהונתו כראש ממשלה ב-2009 נכנס נתניהו עם אליבי מוצק, ברק אובמה שמו,
שהעניק לו 8 שנות תירוץ מושלם לריסון ההתיישבות ביו"ש. זה החל ב"נאום בר אילן"
שבו שבר שמאלה והחל לתמוך במדינה פלשתינית, שאנשיו תירצו כ"טקטיקה" בלבד.
בהמשך יצר תקדים הקפאת בניה נגד יהודים בלבד ל-10 חודשים, שהדהימה את שרת
החוץ דאז, קלינטון. בסיומה הוא התכוון להיענות לדרישה אמריקנית ולהאריך אותה,
ורק התנגדות פוליטית עזה בלמה אותו. נתניהו לעולם לא מתייצב בגלוי נגד
ההתיישבות ביו"ש, אלא משתמש בתירוצים כגון אובמה, שר הביטחון ברק, המנהל האזרחי,
בג"ץ, היועמ"ש וינשטיין שמונה ע"י נתניהו והנהיג קו שמאל קיצוני, כולם
אשמים חוץ מהעומד בראש הפירמידה. את דו"ח לוי שפותר את רוב בעיות ההתיישבות ביו"ש, גנז.

נתניהו מסכל כל שינוי בכוחו המופרז של בג"ץ (אשמים כחלון, לבני או אהוד ברק, בתורם),
וכל חקיקה משמעותית נגד ארגוני החתרנות הממומנים מבחוץ. הוא מינה את ציפי
לבני לשרת המשפטים, כדי לא להכניס את הבית היהודי לממשלה, כביכול משהו אישי
מול בנט, ניהל מו"מ עם שר החוץ האמריקאי, קרי, על בסיס קווי 67, כשדרישתו
הטריטוריאלית היא נוכחות צבאית בלבד בבקעת הירדן. את ההבטחה לפיצוי על הרס
שכונת האולפנה בבית-אל הוא הפר, ו"מכר" אותה פעמיים רק אחרי הסערה של הרס בתי דריינוף.
כעת הוא כבר מזגזג בנושא עמונה החדשה.

הקרקע נשמטה תחת רגלי התירוצים כשלמרבה ההפתעה נבחר דונלד טראמפ לנשיא ארה"ב,
ואין יותר אובמה שיצווה "אפילו לא לבנה אחת". הממשל החדש ידידותי במיוחד,
ומתייחס ל"סכסוך" שלנו בפרופורציות הנכונות, ונוצרה הזדמנות נדירה לישראל
לעיצוב העתיד המדיני. ומה עשה נתניהו לניצול המצב הנדיר? לפי ידיעות אמינות
הוא שביקש לדחות את מעבר השגרירות האמריקאית לירושלים, הכריז שוב על רצונו
במדינה פלשתינית, וכעת תקע סופית את ההתיישבות כשהקים צוות משותף עם ארה"ב
שיקבל את ההחלטות לגבי הבניה. המשמעות היא שההחלטות לגבי בניה ביו"ש
וירושלים יצאו מידי ישראל, ארה"ב שותפה להן, והיא זו שתואשם ע"י אירופה
והעולם הערבי בכל בית שייבנה, ולכן בכל הקשור לבניה יחול הכלל החביב על נתניהו:
"לא היה כלום ולא יהיה כלום".

עד כה היתה לימין דילמה מביכה. מצד אחד כל החוטים הובילו אל ראש הממשלה,
ומצד שני ברור היה שהוא ניצב מול נשיא אמריקני עוין שלוחץ עליו באופן חסר תקדים.
זה נגמר. כעת ברור שנתניהו הוא זה שמקבע את ההקפאה באמצעות "הצוות המשותף",
הוא אחראי לכך שהשגרירות נשארת בתל-אביב, הוא חונק את הבניה, הוא מפר הסכמים.

כעת גם ברור לאילו מדבריו הסותרים צריך להאמין. נתניהו מעוניין בתכנית השמאל,
שהיא מדינה פלשתינית שתכלול רק נוכחות צבאית בבקעת הירדן, ובניה ב"גושים" בלבד.
לכן, שינוי דרמטי במימדי הבניה כעת צריך להיות עבור הימין מבחן אמינות מכריע לגבי נתניהו.